החלטה בתיק ב"ל 43550-03-11

1.        זוהי תביעה להכיר בליקוי בו לקה התובע בצווארו כ"תאונת עבודה", נוכח החלטתו של הנתבע לדחות את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן- "החוק").         

                        תביעתו של התובע נדחתה על ידי הנתבע, מן הטעם שלא הוכחה, פגיעה בעבודה על פי סעיף 79 לחוק ומן הטעם שאין המדובר במחלת מקצוע ואין כל קשר בין הפגיעה בצווארו של התובע, לבין תנאי עבודתו ולא הוכח קיום אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו אשר הביאו להתפתחות הפגימה ממנה סובל התובע.  

העובדות

2.         העובדות הרלוונטיות עולות מתצהירו, מעדותו ומתשובותיו של התובע לשאלון שהופנה אליו ( נ/1 )  כדלקמן:

          א.        התובע יליד 1954, עובד מגיל 14 בעבודות בניין.

            ב.         משנת 1983 ועד לחודש 8/10 עבד התובע בתחום זיפות ואיטום גגות.

            ג.         התובע עבד 9 שעות בממוצע ביום.

            ג.         במסגרת עבודתו בתחום הזיפות והאיטום נדרש התובע להרים יריעות

איטום במשקל של כ- 40 ק"ג האחת אל הגג וכן לסחוב בלוני גז וכלי עבודה אחרים אל הגג.

ד.         לאחר שכל חומרי העבודה הובאו אל הגג, היה התובע מורח שכבת דבק על הגג, פורס את היריעה על הגג ועובר עם ברנר ומרתך עד לאטימה של הגג.

ה.        בשנים 2008-2010 ביצע התובע את העבודה בעצמו ולא העסיק עובדים נוספים.

ז.         בשנת 2010 אובחן התובע כמי שסובל מבלט דיסק חמור במספר חוליות בצוואר.

3.         במסגרת חקירתו הנגדית העיד התובע:

"בזיפות רוב העבודה שלי זה גלילים ויריעות ביטומניות. רוב העבודה זה יריעות ביטומיניות. זה בבוקר להגיע למחסן עם הטנדר ולהעמיס את הגלילים שזה 50 ק"ג כל גליל והציוד של העבודה. לנסוע לשטח להעלות את הגלילים לגג וכל זה מעלים על הכתף. שמים את הגלילים על הכתף ועולים ואחרי שמעלים אותם ופורסים אותם על הגג ומכינים להלחמה. הפריסה נעשית בדרך של גלגול. אני מורח דבק יסוד לפני זה. על זה אני מגלגל את היריעה מותח ומתחיל לפרוס לאט לאט. לוקח את הבלון גז מחבר עם הברנר ומרתך שתיים שלוש פסים והולך הלאה. לאחר מכן חוזר על התהליך עד לסיום הגג. יש אח"כ את הקנטים והפינות" (עמ' 4 ש' 16-24).

4.         לשאלות בית הדין השיב התובע הסביר התובע כי מדי יום הוא מרים כ- 20 גלילים, עבודה שנמשכת כשעתיים, ולאחר מכן מקדיש כ- 6 שעות לפריסתם והלחתמם. (עמ' 7 ש' 15-21).

            התובע העיד כי בשנתיים וחצי עבד לבד (עמ' 4 ש' 26, עמ' 7 ש' 16) עובדה הנתמכת באישור רואה חשבון שצורף לתצהיר התובע כנספח ב' ולפיו בשנים 2008-2010 לא העסיק עובדים.

דיון והכרעה

5.         התנאים הדרושים להוכחת תביעה בעילת המיקרוטראומה נדונו בהרחבה בפסיקה. נקבע, כי יש להוכיח קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה נזק בלתי הדיר, ונזקים זעירים אלו, שלא ניתן לאבחנם כבודדים, הצטברו יחד עד שהביאו בסופו של דבר לנזק שנגרם למבוטח. לפיכך, על הנפגע להוכיח קיומן של תנועות חוזרות ונשנות זהות או דומות במהותן במהלך יום העבודה (עב"ל 25130-01-11 מיכאל יושבאייב - המוסד לביטוח לאומי, מיום 17.6.12) התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן", משמע עליהן להיות דומות, ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. אין הכרח שתדירות התנועות תהיה קבועה או סדירה, אך עליהן לחזור על עצמן באופן שיספיק לגרום נזק מצטבר (עב"ל  317/98 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לה 523, 533).

באותם מקרים בהם ניתן לבודד פעולות מסוימות שחוזרות ונישנות במהלך יום עבודה, מתוך מכלול הפעולות, וכאשר אותן פעולות שמבודדים אותן נעשות בתדירות הנמשכת פרק זמן מספיק לגרימת נזק, עדיין ניתן למנות מומחה, כמפורט בעב"ל 465/07 יהודאי נ' המוסד לביטוח לאומי, מיום 30.12.07.